צבא המלך נגד צבא הממלכה - جيش الملك ضد جيش المملكة

‍

שירה אטינג, בת 36, אישה, נשואה לאישה, טייסת מסוק קרב במילואים בצה"ל, גיבורה מרכזית של המחאה בישראל נגד הרפורמה המשפטית, חברת תנועת "אחים לנשק", התראיינה ב-17.9  [1] השנה 2023 מאת לסלי סטאל, "60 דקות", ואמרה את המשפט הקנטיאני שלה: "אם אתה רוצה שטייסים יוכלו לטוס, ולירות פצצות וטילים לתוך בתים בידיעה שהם עלולים להרוג ילדים, הם חייבים שיהיה להם את האמון הכי חזק באנשים שמקבלים את ההחלטות האלה".

כמובן, שערורייה גדולה. ומוצדקת לחלוטין, היא, השערורייה, צודקת. גדעון לוי כותב[2]שהיא מייצגת את מיטב השמאל ואת המחאות של קפלן, עם דם ילדים על הידיים. גדעון לוי צודק בחלקו. ארגונים פלסטיניים רואים כאן הוכחה לאכזריות של הכיבוש הישראלי[3]. הם גם צודקים. לאלה שלועגים במרירות למה שמכונה "הדמוקרטיה הישראלית החזקה" יש עוד טיעון. אין כזו. ישראל היא מדינה שלא מכירה דמוקרטיה, מעולם לא הכירה אותה, ותכיר אותה רק כשתפסיק להתקיים. האם הם צודקים?

הם צודקים... באופן קאנטיאני.

קאנט פרסם את הציווי הקטגורי שלו לעולם בשנת 1788, בשיא ההשפעה של שיח המדע על הציוויליזציה. קאנט עשה מאמץ עילאי ו"אצילי ביותר״ (לאקאן)[4] להשיג ניסוח אוניברסלי של אתיקה. "פעל בצורה כזו שעיקרון רצונך תמיד יכול להיות תקף במקביל לעקרון החקיקה האוניברסלית."[5]

כך אומרת שירה אטינג: היא צריכה לסמוך על מי שהיא מקבלת מהם פקודות, היא זקוקה לתמיכה משפטית רחבה ואוניברסלית מספיק. בית המשפט העליון העצמאי, עם המשפט "הכול שפיט" של השופט אהרון ברק (הוא אומר שאף פעם הוא לא אמר את זה[6]), יכול לתת לך את התמיכה הזו.

הבעיה היא שזה גם מה שאומרים מבקריה של שירה אטינג. כולם, בזה אחר זה, מבוססים על עיקרון של חקיקה שיהיה אוניברסלי יותר, מקיף יותר. גדעון לוי כולל את כל השמאל ואת מחאותיו בקפלן בביקורתו. ארגונים פרו-פלסטינים כוללים את עצם קיומה של מדינת ישראל. זה מוכיח שהמדינה הזאת חייבת להפסיק להתקיים. כן, הבעיה של השיח האוניברסלי היא... הקיום. כל שיח אוניברסלי, משמאל או מימין, מסרב כשלעצמו לפגוש בשאלה של הקיום.

ככל שהביקורות על שירה אטינג קיצוניות יותר, כך הן מתקרבות למה שלאקאן יכול לומר: לשיח האצילי והאוניברסלי של קאנט יש את האמת שלו במשפט של סאד, הדורש את הזכות האוניברסלית להתענגות. "צרפתים, עוד מאמץ להיות רפובליקנים[7]". "יש לי הזכות להתענג מחלק מהגוף שלך, כל אחד יכול להגיד לי...".

אוניברסליות מובילה להכחשת הקיום, ומובילה להקרבה ורצח, ואין זה משנה איזה צבע פוליטי תומך בה. שירה אטינג, עם אחים לנשק, אולי אפילו עם התומכים בבית המשפט העליון (מי שכותב את הטקסט הזה, ממ, תומך בבית המשפט העליון, עד כדי ניסיון עתירה נגד ביטול עילת הסבירות) ... קנטיאנים, ולכן ... סדיאנים. מבקריה של שירה... פרו-פלסטינים, קנטיאנים, ולכן כך...סאדיאנים. מה יהיה הדבר הכי פחות מטופש? .." שיח שלא היה…מן הסמבלנט."[8] לכך, יהיה המשך.

[1] https://www.timesofisrael.com/anti-overhaul-protest-leaders-decry-threat-from-inside-israel-on-60-minutes-segment/

[2] https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-09-21/ty-article-opinion/.premium/0000018a-b221-d13d-a98f-fbb57a090000    

https://www.haaretz.com/opinion/2023-09-20/ty-article-opinion/.premium/the-perfect-israeli-reservist-from-60-minutes-has-childrens-blood-on-her-hands/0000018a-b3bc-d13d-a98f-fbbda85e0000

[3] https://mondoweiss.net/2023/09/60-minutes-says-israeli-pilots-who-kill-palestinian-children-are-moral-defenders-of-democracy/

[4] ״ אפילו הכי אצילים, של האתיקה המסורתית״  ( תרגום שלי, ממ)  Lacan, 24 /6/64 . Séminaire Les quatre concepts fondamentaux de lapsychanalyse.  Points, Seuil, 2004.

[5] https://www.hamichlol.org.il/הצו_הקטגורי

[6] https://www.google.com/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=&ved=2ahUKEwjpmtCywruBAxVb2gIHHd8YCgEQwqsBegQIDhAG&url=https%3A%2F%2Fwww.youtube.com%2Fwatch%3Fv%3DKbpA9Nxn7Dg&usg=AOvVaw1k628LQUd1O8qE_3O3xEu-&opi=89978449

[7] https://he.wikipedia.org/wiki/המרקיז_דה_סאד

[8] https://www.babelio.com/livres/Lacan-Le-seminaire-livre-XVIII--Dun-discours-qui-ne-se/187635

‍

‍

גלעד שליט : 1 כנגד 1000

אחרי 7 אוקטובר: 240 נגד מספר אין סופי

ה-EX- NIHILO , כוחו יש מאין של המסמן מאפשר לי "לתת מעבר לכול, לשים את האין סופי" על השולחן. אם היריב מסרב, אני מנצח. אם היריב מסכים, אני גם מנצח.

כאשר החיים על השולחן, מספרים רגילים, סופיים, לא תופסים אלא "מוות".

‍

Given these values, the option of living as if 

פסקל כתב את ההימור שלו על פיסת נייר. לאקאן חזר לכך בסמינר שלו "D'un Autre à l’autre [1]". ממה מורכב ההימור הזה? אם אתה מהמר שאלוהים קיים, ואתה מנצח, אתה זוכה בחיי אינסוף. אם אתה מפסיד, אתה מאבד רק את החיים שלך, אחד. זה אינסופי מול אחד.

ההימור הזה חוזר ומופיע גם בסצנה בלתי נשכחת מתוך סרטם של האחים כהן "No country for old men". זה אותו הימור: המוכר, שהרוצח מכריח אותו להמר, יודע שההימור שלו הוא מוחלט, אפילו יותר מוחלט ממוות, שכן הרוצח אינו עונה על השאלה: "על מה אנחנו מהמרים?" "אתה זורק את המטבע", הגיב הרוצח בפשטות. אין לו אפשרות אחרת, הוא מהמר בצורה עיוורת.

ניתן להסדיר שיחות של משא ומתן על 240 בני הערובה של חמאס או במישור הסופי, או באינסופי.

ידו של חמאס על העליונה, חמאס שמהמר על מוות, על הכל המוחלט. כל אדם חי עבור ישראל מייצג את  240 בני הערובה, כל אחד הוא בו זמנית כולם, כולם חיים. עבור חמאס, אינסוף. בואו נראה: כל אחד הוא כול החיים עבור ישראל, אינסופי עבור חמאס. הזמן מעדיף את מי שמשאיר בצד את ההגדרה הסופית ומעמיד אותה לאינסופית.

איך ישראל, יכולה להמר על אינסוף אם כל אחד הוא "כולם" עבורנו, ואילו עבור חמאס, זה אינסופי, שכן כל אחד יכול לקיים או להפסיק את המשא ומתן לפי מה שהחמאס מחליט, לפי שתיקתו, לפי המסר שלו . מה שיפוענח או לא יפוענח בצד הישראלי ככאב אינסופי

בצד הישראלי כאב אינסופי. בצד של חמאס, המתמטיקאי האינסופי. איך לשרטט את ההימור?

הנה אפשרות: אני מציע, 240 בני הערובה, לא כנגד 1000 אסירים בישראל, ו-4 ימי הפסקת אש. במקום זאת, להפוך את כל ה- 240  ל"מספר אינסופי״ ,כלומר, להציב את 240 כמספר אינסופי. ה-240 נגד הכוח האינסופי של הניאנטיזציה, ה - EX NIHILO (יש מאין) של המסמן. שלום, עכשיו, נחתם, בנוכחות, כאן, בישראל, מול מנהיגי העולם: ארצות הברית, גרמניה, צרפת, ערב הסעודית, פלוס המדינות שרוצות להיכלל. הכל או כלום, די! אינסופי או כלום. השלום נתפס לא כשלווה של הפסקת האש, אלא ככוחו של האינסוף של ההימור, לצמצם את חמאס לכלום. שלום ירמז שעל חמאס לנטוש את קיומו השולי, להתקיים באור מלא, אבל להמר על קיומה, כמובן, לא (רק) של ישראל, אלא על קיומו של ההימור.

למרות שאפשרות זו נחשבת פיקציה, יש בידיה את הכוח לשרטט את מפת המציאות בצורה מציאותית יותר. מספרים שלמים, 240, 80, בכל הנוגע לחיים, אינם תופסים דבר מהחור של הקיום. הם מהמרים על חיים, בידיעה, אבוי! שהחיים אובדים, שכן אין מספר סופי שמסוגל לנקב את מציאות החיים. מציאות החיים, כדי לעלות על השולחן של ההימורים,  צריכה לחלץ ודאות מהמועקה.

ההימור הפסקליאני כולל את האין סוף וגם את הוודאות של המועקה.

״האין סופי או לא כלום״: לא מדובר בכוח פיזי אלא בכוח של המסמן.

‍

[1] Lacan, J: “D'un Autre à l’autre", (1968-69),Paris, Seuil, 2006.

‍

‍

אנו עדים לניגוד הקיצוני והעמוק בין העובדה שפרופ׳ אהרון ברק ייצג את מדינת ישראל והגן עליה בבית הדין הבינלאומי הגבוה לצדק בהאג בנוגע לעתירתה של דרום אפריקה המאשימה את ישראל ברצח עם, לבין ״כנס הניצחון״ שגופי ימין קיימו בירושלים בעד יישוב מחדש של רצועת עזה. בפעילות זו השתתפו שרי ממשלה וחברי כנסת, אשר, כפי שאחת הנשים ממשפחות החטופים אמרה, רקדו ושרו על דם החיילים והחטופים ו״תקעו אצבע בעין״ למשפחות.

הטיעונים המרכזיים שהושמעו בכנס בנוגע ל״שיבה מחדש״ לעזה נשענו על ״צדק היסטורי״, ״זה תורה״,״זה מוסרי״, ובתגובה לצעקות מהקהל על טרנספר, תמך הדובר ברעיון ״לעודד הגירה מרצון״ של אוכלוסיית עזה. כל אלה הוצגו כתיקון להתנתקות. היכן מעמיד הדבר את המדינה ואת העם היהודי? אם אפשרות כזו תתממש, כיצד ניתן יהיה להצדיק שאין מדובר ברצח עם? ההסבר יהיה כי מדובר בהגירה ״מרצון״?! האם טיעון כזה יכול לשכנע? ברצונו של מי מדובר בעצם? ביטוי זה משקף רצון התענגותי רדיקלי, חסר גבולות, החותר אל עבר המוות בלבד, לא רק של תושבי עזה אלא גם של מדינת ישראל.

לא המומחיות והמוניטין המשפטיים של ברק וגם לא קולו כניצול שואה יוכלו  לשמש כלי הגנה. כנס זה, בנוכחותם של שרים וחברי כנסת התקיים יום לאחר יום השואה הבינלאומי ויומיים לאחר החלטת בית הדין לצדק בהאג.

הפילוג הקיים בחברה הישראלית הולך ומקצין ובאופן זה אחוות מנוגדות מתחזקות ומתבצרות בעמדות קיצוניות לעתים. הדבר יוצר יותר ויותר תופעות גזעניות.

לצד כל אלה דויד גרוסמן מתגייס לשחרורם של שני הילדים שנותרו בשבי ושר שיר ערש לכפיר הקטן, הילד הצעיר ביותר שנחטף לעזה ולאחיו אריאל.

בתנועה חדה אל הקצה האחר אנו שומעים פתאום ברדיו שבזמנים אלה משפחת נתניהו הגישה בקשה לשיפוץ הבריכה שבביתם בקיסריה ושמשום מה בקשה זו קבלה אישור. שיפוץ בריכה?! בביתם הפרטי?! עד מתי העם הזה ימשיך לשלם על חטאיהם של ראש הממשלה ומשפחתו?

האם השר לביטחון פנים יגן על החברה הישראלית? חלוקת הרישיונות להחזקת נשק כמעט לכל מבקש מאיימת להפוך את רחובות המדינה למערב פרוע, שבו כל הנושא נשק יוכל לקחת את החוק בידיו באופן חופשי ולטעון : ״זו הייתה הגנה עצמית, זה היה מחבל״. כבר היו דוגמאות לכך.

וברקע, המשא ומתן המתמשך, אם ניתן לומר כך, על שחרור החטופים. העולם אינו מבין, אך נראה לי שגם החברה הישראלית אינה מבינה, למעשה אינה משתמשת בזמן כדי להבין ולהסיק את המסקנות הראויות ממה שראתה ועודנה רואה. איש לא יצליח להגן על המדינה כשהיא עצמה אינה מגינה על עצמה מעצמה.

‍

نشهد اليوم على تناقض شديدوعميق، بين تمثيل البروفيسور أهارون باراك لدولة إسرائيل ودفاعه عنها أمام محكمة العدل الدولية العليا في لاهاي (هاج) بشأن دعوى جنوب إفريقيا على إسرائيل التي تتهمها فيها بارتكاب جرائم إبادة جماعية، وبين "مؤتمر النصر" الذي عقدته منظمات يمينية في القدس تأييدا لإعادة الاستيطان في قطاع غزة، شارك فيه وزراء في الحكومة وأعضاء كنيست "رقصواعلى دماء الجنود والمختطفين وعائلاتهم"، كما قالت امرأة من عائلات المختطفين.  

ارتكزت الادعاءات التي أسمِعَت في المؤتمر بشأن "العودة" إلى غزة على "العدالة التاريخية"، و"التوراة"، وكونها "عمل أخلاقي". ردًا على صيحات الجمهور المطالبة بالترحيل، أيّد المتحدث فكرة "تشجيع الهجرة الطوعية" لسكان غزة. عُرِضَ كل ماسبق كتصليح لخطة الانسحاب من غزة. في أي موقف يضع كل هذا الدولة والشعب اليهودي؟ وكيف سيكون بالإمكان، إن طبّقَ كل هذا بالفعل، تبرير أنه ليس هناك إبادة جماعية؟ هل سيكون التفسير لذلك الهجرة "طوعًا"؟! هل يمكن لمثل هذه الحجة أن تكون مقنعة؟ طوعًا لمن بالضبط؟ يعكس هذاالتعبير رغبة تلذذية راديكالية، لا حدود لها، تسعى للتوصل إلى الموت أيضًا; ليس لسكان غزة فقط، بل ولدولة إسرائيل أيضًا.

لا خبرة باراك القانونية وسمعته ولا صوته باعتباره أحد الناجين من الهولوكوست قادرَين على الدفاع عن إسرائيل. عُقِد هذا المؤتمر، بحضور وزراء وأعضاء كنيست، بعد يوم واحد من اليوم العالمي للهولوكوست وبعد يومين من قرار محكمة العدل في لاهاي.

الانقسام القائم في المجتمع الإسرائيلي آخذ بالتوسع والتطرف ما يزيد من قوة المجموعات المتناقضة آراؤها ويجعلها تترسخ في مواقف متطرفة أحيانًا، ما يخلق المزيد والمزيد من الظواهرالعنصرية.

إلى جانب كل هذا، يتجند دافيد جروسمان من أجل اطلاق سراح الطفلين اللذين ما زالا مختطفين في غزة، ويسجل تهليلة للصغير كفير، الطفل الأصغر سناً الذي اختطف الى غزة، ولأخيه أريئيل.

وفي منعطف حاد إلى الطرف الآخر، نسمع فجأة عن أن عائلة نتنياهو تقدمت الآن، في هذه الأوقات، بطلب لتجديد مسبح بيتهم في قيسارية، وأن هذا الطلب قد حظِي بالموافقة، لسبب ما. تجديدالمسبح؟! في بيتهم؟! إلى متى ستستمرهذه الأمة بدفع ثمن خطايا رئيس الوزراء وعائلته؟

هل سيحمي وزير الأمن الداخلي المجتمع الإسرائيلي؟ يهدد بتوزيع تراخيص حيازة الأسلحة على كل من يرغب، تقريبًا، بتحويل شوارع البلاد إلى "فلّت حكم"، ويتيح لأي شخص يحمل سلاحًا أن يأخذ القانون بيده وأن يدّعي: "كان ذلك مجرد دفاع عن النفس. أطلقت النارعلى إرهابي". سبق وحصلت أمور كهذه في السابق.

وفي هذه الأثناء، ما زالت المفاوضات، على إطلاق سراح المختطفين، إن جازالتعبير، جارية. العالم لا يفهم، لكن يبدو لي أن المجتمع الإسرائيلي لا يفهم أيضًا، ولا يستغل الوقت لفهم واستخلاص الاستنتاجات الصحيحة مما رآه وما زال يراه.لن يستطيع أحد حماية الدولة التي لا تحمي نفسها من نفسها.

‍