להתייצב בפונקציה -أن تتبوأ وظيفتك
העתירות שהוגשו לבג"ץ מעמידות בפניו, ראשית לכל, אך גם בפני כל אזרח, שאלות יסוד שאינן בהכרח משפטיות אלא בראש וראשונה אזרחיות, בדבר אופיו של החוק ואופן יישומו. מדובר בבג"ץ אודות נבצרותו של בנימין נתניהו והבג"ץ בדבר החוק לביטול עילת הסבירות. הראשון טוען שמאחר ונתניהו הפר את הסכם ניגוד העניינים שלו, ומאחר ואין כל אפשרות מעשית שראש ממשלה לא יהיה מעורב בהפיכה המשטרית, הרי שהוא מנוע מלכהן. בשני –עתירה כנגד החוק לביטול עילת הסבירות – הוגשו כמה עתירות במסגרתן נטענו טענות שונות החל מאי-חוקתיותו של החוק וכלה בפגמים שנפלו בתהליך החקיקה.
מה שעל הפרק, בשתי העתירות, הוא ההתנגשות בין החוק-ככתבו-וכלשונו (the letter of the law) ובין רוח החוק. במקרה של העתירה להוציא את נתניהו לנבצרות, על בסיס ניגוד העניינים שהוא מצוי בו, הטקסט של החוק, ה"ככתבו וכלשונו" שלו, מורה שעל נתניהו לצאת לנבצרות: הוצב תנאי (מהותי) לכהונתו (ניגוד עניינים); אין חולק על כך שהוא לא עמד בו, ואינו יכול לעמוד בו, ולכן עליו לצאת לנבצרות. אך רוח החוק מעמידה בפני השופטים דילמה אחרת: לפטר ראש ממשלה נבחר, שזוכה לאהדה רבה שלבוחריו, ובתוך מצב נפיץ כגון זה המתרחש עכשיו – תהיה התערבות בלתי נסבלת (גם אם חוקית) מבחינת השופטים, בלב פעולתה של הרשות המבצעת. אפשר להמר בבטחה שהעתירה הזו תידחה בגלל רוח החוק. גם היועמ"שית המליצה בכיוון זה.
בעתירה כנגד החוק לביטול עילת הסבירות המצב המשפטי (ככל שיש אודותיו הסכמה פרשנית די רחבה) הוא יותר סבוך. לטעון שהחוק עצמו מחריב את הדמוקרטיה, או: הלבנה הראשונה הנעקרת מחומת הדמוקרטיה, היא טענה לא משפטית צרה אלא כזו הלוקחת בחשבון את הכוונות העתידיות של המחוקקים. נוסיף לכך את העובדה שבג"ץ ניצב בפני מצב חסר תקדים (פסילת תיקון לחוק יסוד) ונקבל את זאת שכדי להכריע בסוגיה זו על בג"ץ להכריע בנוגע למגרש שעליו הוא משחק –מגרש המשתרע החל מהחוק-ככתבו-וכלשונו, וכלה ברוח החוק במובן מרחיק לכת.
מהי רוח החוק? רוח החוק הוא אותו אופן בו מיושם החוק על מקרים פרטיקולריים. זה התפקיד שנותן לאקאן לאב: לתת את שמו להיות הווקטור של התגלמות החוק באיווי (הערה על הילד, 1969). כלומר, האב עושה הומניזציה של החוק, כך שבנו יכול לפגוש אותו באופן חי. כשזה לא המקרה אנו פוגשים את "האב של שרבר" – שכיהן כנשיא בית הדין לערעורים, הו האירוניה! לא לחינם ראש הרכב שופטים נקרא אב בית הדין. אב – כרמז לכך שתפקידו הוא לעשות את אותה הומניזציה של החוק – להביא את קריאתו שלו למה שהינו רוח החוק.
זא'ק אלן מילר אומר במפורש (תאוריית טורינו, 2000): "החוק הלא הומני הוא כל החוק, החוק באופן מבני הינו לא הומני, משום שהוא מתעלם מן הפרטיקולרי, ובאם ישנם שופטים, זה על מנת לערוך הומניזציה של החוק."
הפעם שופטינו פוגשים שאלה לא משפטית במפגיע; שאלה המתגלגלת לפתחם כסובייקטים הנושאים בפונקציה: איך אתה, אדוני השופט, מתייצב בפונקציה שלך, לנוכח מה שקורה?!
تطرح الالتماسات المقدمة إلى المحكمة العليا، أسئلة أساسية تتجاوز الاعتبارات القانونية وتتناول أساسًا الجوانب المدنية المتعلقة بطبيعة القانون وكيفية تطبيقه. يتعلق ذلك بالتماس المحكمة العليا الذي يتناول أمر عزل بنيامين نتنياهو، بالإضافة الى التماس المحكمة العليا الذي يتناول قانون إلغاء المعقولية القانونية. يدعي الأول أنه نظرًا لانتهاك نتنياهو لاتفاقية تضارب المصالح الخاصة به، وبما انه ليس من الممكن تواجداحتمال في الواقع لعدم تورط رئيس الوزراء في قلب نظام الحكم، لذا لا يمكنه البقاءفي منصبه. في الثانية - التماس ضد القانون لإلغاء المعقولية القانونية - تم تقديم عدة التماسات مبنية على ادعاءات مختلفة، بدءًا من عدم دستورية القانون وانتهاءً بالعيوب التي حدثت في العملية التشريعية.
على المحك في كلا الالتماسين يكمن التعارض بين نص القانون (the letterof the law)وروح القانون (the spirit of the law). في قضية الالتماس لاقتياد نتنياهو إلى العزل القانوني، لسبب تضارب المصالح، ينص نص القانون، "كماكُـتِبَ وكما قيل"،أن على نتنياهو الانصياع للعزل القانوني: تم وضع شرط (جوهري) على فترة ولايته (اتفاق عدم تضارب المصالح)؛ لا جدال في أنه لم يمتثل لها، ولا يستطيع الامتثال لها، فبالتالي عليه الانصياع إلى العزل القانوني. لكن روح القانون تطرح معضلة مختلفة للقضاة: فإن إقالة رئيس وزراء منتخب، الذي يحظى بشعبية كبيرة من ناخبيه، وفي وضع مشحون مثل الذي يحدث الآن - سيكون ذلك تدخلاً لا يطاق (حتى لو كان قانونيًا) من جانب القضاة، في صميم عمل السلطة التنفيذية. يمكننا الرهان بثقة أنه سيتم رفض هذا الالتماس بسبب روح القانون. كما أوصت المستشارة القضائية للحكومة في هذا الاتجاه ايضا.
في الالتماس ضد القانون لإلغاء المعقولية القانونية، يكون الوضع القانوني (نظرًا لوجود اجماع تفسيري واسع إلى حدٍ ما حول هذا الموضوع) أكثر تعقيدًا. إن الادعاء بأن القانون نفسه يمس بالديمقراطية، أو: حجرالاساس الأول الذي أُزيل من جدار الديمقراطية، هو حجة غير قانونية محدودة،ولكنه يأخذ في الاعتبار نوايا المشرعين المستقبلية. لا بد من الذكر، أن المحكمةالعليا تواجه موقفًا غير مسبوق (الغاء تعديل قانون الأساس) وعلينا الذكر أنه من أجل الحسم في هذه المسألة، يجب على المحكمة العليا اتخاذ قرار بالنسبة للساحة التي تلعب فوقها – ساحة تبدأ من القانون بحذافيره، وتمتد إلى روح القانون بالمعنى بعيد المدى.
ما هي روح القانون؟ روح القانون هي نفس الطريقة التي يتم بها تطبيق القانون على حالات خاصة. هذا هو الدور الذي يعطيه لاكان للأب: إعطاء اسمه ليكون موجها لتجسيد القانون في الرغبة(ملاحظة عن الطفل، 1969). أي أن الأب يجعل القانون إنسانيًا، حتى يتمكن ابنه من مواجهته بشكلٍ حي. عندما لا يكون الأمر كذلك، نلتقي بـ "والد شريبر" -الذي شغل منصب رئيس محكمة الاستئناف، يا للسخرية! ليس من قبيل الصدفة أن يطلق على رئيس هيئة القضاة اسم "أب المحكمة"[1]. الأب -كتلميح إلى أن وظيفته هي إضفاء ذلك الطابع الإنساني على القانون – أن يأتينا بقراءته الخاصة لما هي روح القانون.
يقول جاك ألان ميللر بوضوح (نظرية تورينو، 2000): "القانون اللاإنساني هو كل القانون، القانون من الناحية الهيكلية هو غير إنساني، لأنه يتجاهل الخاص، وإذا كان هناك قضاة، فهم من أجل إضفاء الطابع الإنساني على القانون".
هذه المرة يواجه قضاتنا مسألة غير قانونية بشكل قاطع. سؤال يطرح نفسه أمامهم كذوات يشغلن وظيفة: كيف تتبوأ يا سيدي القاضي وظيفتك في ظل ما يحدث؟!
[1] بالعبرية אב בית הדין (المترجمة)
מבט נוסף
המדינה היא סובייקט או אובייקט? -هل الدولة ذات أم موضوع (object)؟
כמה הערות תוצר התכתבות עם Eric Marty לאחר ביקורו בארץ, אודות הזמנה של מרקו מאואס לדון ברבים במאמץ לפרש את המשבר הפוקד את החברה ישראלית. Marty Eric הציג טקסט בו הוא קורא את האירועים המטלטלים את החברה הישראלית כיום. ואשר סייע לנו לפרש את האקטואליות של המשבר[1].
לפני מספר חודשים שמעתי בחוגים פוליטיים - לצערי איני זוכרת מי היה הדובר אשר שאל בקול רם את הנוכחים: איך תיראה הארץ ללא הקונפליקט הישראלי-פלסטיני. השאלה הזו מהדהדת אצלי כפירוש. מי ששואל זאת יודע דבר-מה על ערכו של סימפטום.
סימפטום - לא במובן של הביופוליטיקה, הפרעה שצריך לעקור-אלא במובן האנליטי. היווצרות סימפטום אנליטי יכולה להרגיע מצב של מועקה, ויכולה לקשור בין הסדרים החיוניים של ההוויה המדברת, מבחינה זאת שטמון בחובו של הסימפטום הגיון פרדוקסלי. הסימפטום כצבת, בין ידע להתענגות, יכול בתנאים ייחודים להצליח לקיים יחס זהיר - בין האידאל לאובייקט. כך הוא יכול להביא את ההוויה המדברת להסכים להתענגות שערורייתית ששוכנת בנו, ומתאפיינת בביטויים של סגרגציה כלפי ה-אחר.
בחזרה לקונפליקט. איך להפוך אותו לסימפטום. במובן הזה הוא מהווה הן את הבעיה והן את הפתרון.
שיתפתי את Eric Marty בשאלה מה גורל המדינה בלי הקונפליקט, אשר,לדעתי, עושה את הארץ לייחודית. הפתרון חייב ליצור קישור בין סדרים שונים של החיים. הסדר הדמיוני: זה של הפסיכולוגיה של חיי היום-יום; הסדר הסמלי: של החוק, חוק האיווי, האיווי ללא –מודע, שהוא פוליטי, מובנה כשפה, ומכיר בכך ששום דבר זה לא ה-כל; והסדר הממשי: הלשון היא הארץ, האדמה, של הגלות.
מדובר ביצירת כריכה אפשרית, במיקום של הקונפליקט, ללא הרצון להיפטר ממנו, אלא מתן אפשרות לאופי הייחודי של הקונפליקט להגיח. הרעיון הוא ניצול המשבר בדמוקרטיה הישראלית כך שלא ייכנס לסל של משברי הדמוקרטיה, בעקבות ההליך והתוצאות של הגלובליזציה.
דיברתי אתו על המשל של אוגוסטין הקדוש. במשל מסופר על אם המניקה את תינוקה, בזמן שאחיו עומד לידה, חיוור. החיוורון אינו מקנאה - envidia, אלא מצרות-עין- Invidia.
האח שמביט בסצנה של ההנקה אינו זקוק עוד לחלב, הוא חיוור נוכח ייצוג של שלמות ושל אובייקט שנפרד ממנו, בזמן שהוא נשען עליו, לא כפי שנשענים על רכוש שחומדים אותו, אלא כמי שעסוק ב- סיפוק[2], שהוא מה שעל הפרק, ואתו השאלה לגבי האחיזה ב- דבר. לא אובייקט כמטרה אלא האניגמה של האיווי: איך זה שהתינוק מצליח להיות רתום לסיבה שמניעה את ההתכוונות לפעולה.
מכאן ההעדפה לפרש את הקונפליקט הערבי-יהודי לפי אוגוסטין הקדוש. לא רק הטריטוריה על הפרק, אלא איך לבנות ולהבנות, איך להירתם, לא לסיבה אבודה, אלא לסיבה הקשורה בחיים.
בארץ זבת חלב ודבש, מדובר בסיפוק, לא רק באדמה. סיפוק שקיים בהפיכת הלשון לאדמה של הגלות - היכן ליצור מדינה שהיא אינה אובייקט אלא סובייקט.
אפיגרף
מקום: האי קאפרי. ב-1912 התרחש שם מפגש בין מקסים גורקי לבין לנין.
אמרתי ל Eric Marty שבמקום ניטרלי כזה מצויים התנאים למפגש חסר תקדים לייצוב הקונפליקט הישראלי- פלסטיני דרך כתיבת הסימפטום. מפגש כזה, אם יתקיים בעתיד הקרוב, יוכל לתת פירוש למעשי הרצח שפוקדים את החברה הערבית והישראלית[3]. יש מי שידע לבחור את הנציגים מכל אחד מהצדדים המעורבים. אני מציעה שיהיו ביניהם סופר פלסטיני וגם סופר ישראלי. הם יהיו מוזמנים לבלות עונה בקאפרי, אבל לא עד בואו של המשיח...אלא עד שהשיח יניב תוצר. האם "פוטופיקציה"[4] כזאת מדברת אליך?
[1] הטקסט שלו פורסם בגרסה מורחבת בעיתון International- AOC , ביוני 2023.
[2] Befredigung
[3] ז'אק-אלן מילר, Nada es más humano que el crimen ("אין דבר יותר אנושי מהפשע" – תרגום חופשי).
[4] הריאיון של אריק מרטי עם אורלי פוליה (Aurélie Foglia ) שעסק ב- L’Invasion du désert ("פלישת המדבר –תרגום חופשי), המבוסס על הצילומים של ז'אן-ז'אק גונזאלס (Jean-Jacques Gonzales) נערך בבית ההוצאה גאלימאר ביום ה' 14 בדצמבר 2017. הוא שוכתב בחלקו לקראת פרסומו ב- Diacritik.
هذا النص هوعبارة عن ملاحظات هي نتاج مراسلاتي مع إريك مارتي بعد زيارته لإسرائيل بخصوص دعوة من ماركو ماواس لحوار جماعي لمحاولة تفسير الأزمة التي يعاني منها المجتمع الإسرائيلي.عرض إريك مارتي نصًا يقرأ فيه الأحداث التي تزعزع صميم المجتمع الإسرائيلي اليوم ساعدنا على تفسير آنية الأزمة.[1]
سمعتُ قبل بضعة أشهر في حلقات سياسية،لا أتذكر من كان المتحدث الذي سأل الحاضرين بصوت عالٍ: كيف ستبدوالدولة دون الصراع الإسرائيلي الفلسطيني. يتردد صدى هذا السؤال لدي كتأويل. من يسأل عن الأمر يعرف شيئًا عن قيمة العارض (symptom).
عارض، ليس بمعنى السياسة الحيوية، اضطراب يجب التخلص منه- بل بالمعنى التحليلي. ان تشكيل العارض التحليلي قادر على تهدئة الألم والضيق، ويمكنه أن يربط بين الأنظمة الأساسية للكينونة المتحدثة، من حيث أن في العارض يكمن منطق متناقض.العارض حين يكون كملقط، بين المعرفة والتلذذ، يمكنه في ظل ظروف فريدة الحفاظ على علاقةحذرة - بين المثل الاعلى والموضوع، ويمكنه بهذا أن يجعل الكينونة المتحدثة توافق على التلذذ الفاضح الذي يسكن فينا الذي يتميز بتجليات الانعزالية تجاه الآخر.
في العودة إلى الصراع. كيف نجعل منه عارضاً. بمعنى أنه المشكلة وكذلك الحل.
شاركتُ إريك مارتي السؤال عن مصير البلاد بلا الصراع الذي يجعل منها مميزة برأيي. على الحل أن يبني رابطًا بين أنظمة الحياة المختلفة. المخيالي: سيكولوجية الحياة اليومية؛الرمزي: الخاص بالقانون، قانون الرغبة، الرغبة لللاشعور، وهو سياسي، مبني كلُغة، يعترف بأن لا شيءهو كل شيء؛ والواقعي: اللغة هي وطن، وأرض،للمنفى.
الحديث عن خلق غلاف محتمل، حيث يكون الصراع، دون الرغبة في التخلص منه، بل السماح لطبيعته الفريدة بالظهور. الفكرة هي استغلال أزمة الديموقراطية الإسرائيلية حتى لا تدخل في سلة أزمات الديمقراطية في أعقاب مسيرة ونتائج العولمة.
تحدثت معه عن قصة القديس أغسطينوس. تروي القصة حكاية أم ترضع طفلها بينما يقف شقيقه بجانبها شاحب اللون، ليس لشعوره بالغيرة- envidia، بل الحسد - Invidia.
الأخ الذي ينظر الى أمه المرضعة لم يعد بحاجة إلى الحليب، فهوشاحب في حضر الكمال وموضوع انفصل عنه. ليس كمن يطمع بامتلاك شيء ما، بل كمن ينشغل بال اكتفاء[2] ،وهو موضوع البحث مقرون بالسؤال المتعلق بالتمسك بال شيء. ليس الموضوع كهدف، بل كأُحجية الرغبة.
عن هذا ينبثق تفضيل تحليل الصراع العربي اليهودي بحسب القديس أغسطينوس. ليست الأرض فقط على المحك، بل وكيفية البناء والتشييد، والالتزام، ليس لغاية خاسرة، بل لغاية مربوطة بالحياة.
في بلاد السمن والعسل، للأمر علاقة بالاكتفاء وليس بالأرض فقط. اكتفاء ينطوي على تحويل اللغة إلى أرض المنفى - حيث تقام دولة هي ليست موضوعاً، بل ذاتاً.
أبيغرافيا
موقع: جزيرة كابري.التقى فيها ماكسيم جوركي بلينين في العام 1912.
أخبرتُ إريك مارتي أن في مكان محايد كهذا ظروف مناسبة للقاءغير مسبوق لتحقيق الاستقرار في الصراع الإسرائيلي الفلسطيني من خلال كتابة العارض. لقاء كهذا، إن حصل في المستقبل القريب، سيكون قادرًا على اعطاء تفسير لجرائم القتل التي ابتلي بها المجتمع العربي والإسرائيلي[3]. هناك من يعرف كيف يختار الممثلين من كل طرف من الأطراف المعنية. أقترح أن يكون بينهم كاتب فلسطيني وآخر إسرائي لييُدعون لقضاء فترة في كابري، لكن ليس حتى قدوم المسيح...بل حتى يثمر الحوار. هل يخاطبك مثل هذا"الخيال المصور"[4]؟
[1] نشر نصّه بتوسع في International - AOC، في حزيران 2023.
[2] Befredigung
[3] جاك-إلان ميلر، Nada es más humano que el crimen("لا شيء أكثر إنسانية من الاجرام" – ترجمة حرة).
[4] مقابلة أريك مارتي مع أورلي فوليا (Aurélie Foglia) التي تناولت L’Invasion du désert("اجتياح الصحراء – ترجمة حرة)،المقتبس عن صور بجان-جاك جونزالس (Jean-Jacques Gonzales) أقيمت في مكتب دار النشر جاليكار يوم الخميس 14 كانون الأول 2017،وأعيدت كتابتها لنشرهافي Diacritik.
מבטים
אנו שמחים להציג את "מבטים"!
קריאה אנליטית של המצב האקטואלי הופיעה כבר אצל זיגמונד פרויד אשר ייחס חשיבות לעניין החברתי דרך ניסיון להבין ולפרש את מאורעות החיים דרך נפש האדם (פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני; תרבות בלא נחת; מלחמה, למה?); המשיכה עם אמירתו של ז'אק לאקאן: "הלא מודע הוא פוליטיקה", המניחה את כובד המשקל של האנושות על השפה, תוך ניסיון לקרוא את האנושות דרך הסימפטומים של הציוויליזציה; ועם קריאתו של ז'אק-אלן מילר את התקופה הנוכחית כ"מודרניות נזילה"[1] והאקטים המעשיים שלו, חלקם במסגרת זדיג, שגילמו פירוש למצב הפוליטי-חברתי (פעילות שביצע בחזיתות שונות במטרה להביא לשחרורה של הפסיכואנליטיקאית האיראנית מיטרה קאדיוור, פעילות שארגן כהתראה לאפשרות בחירתה של מרי לה פן לנשיאות צרפת, או ביחס לחקיקה בנושא נישואי הומוסקסואלים בצרפת).
בפונקציה והשדה של הדיבור והשפה כתב לאקאן: "מי שאינו יכול לפגוש באופק שלו את הסובייקטיביות של זמנו, מוטב לו איפה שיוותר עליה. כי כיצד יוכל להפוך את הווייתו לציר של מַהַלְכֵי חיים כה רבים, זה שאינו יודע דבר על הדיאלקטיקה המגייסת אותו אל מַהַלְכֵי חיים אלו בתנועה סמלית. עליו להכיר היטב את הפיתול אליו מושכת אותו תקופתו אל תוככי היצירה הנמשכת של בבל, ולדעת את תפקידו כמפענח בריב של השפות״[2].
אנו מניחים פסקה זו כתזכורת לכך שהסובייקטיביות שייכת קודם כל לתקופה. או כפי שהטיב לאמר מיגל בסולס בראיון שנערך עימו: "היכן שנמצאת הסובייקטיביות של התקופה, שם צריך האנליטיקאי להיות"[3]. אנו מניחים פסקה זו גם כמצפן לפעולה, מצפן אשר מייצר הכרח ודחיפות לעסוק בשאלות דוחקות של זמננו.
"מבטים" הינו טור-דעה,ענף של כתב-העת פולמוס, שמשמש מסגרת פתוחה לקרוא ולכתוב את האקטואליה, את התרבות ואת החברה בכל פעם מחדש. בעברית ובערבית.
בכוונתנו לעמוד בקצב הפועם של ההיסטוריה הנכתבת – זוהי הזמנה לשאת בכובד ולתרום את מבטכם !
כתבו אלינו: Polemosdigital@gmail.com
האורך המירבי של טקסטים שיפורסמו הוא כ- 2000 תווים.
צוות מבטים: קלאודיה אידן, חולוד תאבת סגיר, קרן בן הגיא.
[1] בהמשך לפילוסוף זיגמונד באומן.
[2] לאקאן,ז. (1953) "פונקציה ושדה של הדיבור ושל השפה בפסיכואנליזה". כתבים, כרך א'. (תרגום, נ. ברוך). תל-אביב: רסלינג. 2015, עמ' 301.
[3] ראיון עם מיגל בסולס, נשיא ה-AMP הראיון הוקלט באוקטובר 2014 עבור lacandigital.com.
يسرنا أن نعرض لكم "رؤى"
ظهرت القراءة التحليلية للأوضاع الآنية منذ زيجموند فرويد الذي منح أهمية للجانب الاجتماعي في محاولته لفهم وتفسير احداث الحياة من خلال النفس البشرية (سايكولوجية الجماهير وتحليل الانا; القلق في الحضارة; لما الحرب؟ ); واستمرت مع مقولة جاك لاكان: "اللا شعور هو سياسة"، التي تضع ثقل وزن البشرية على اللغة، ومن خلال محاولة قراءة البشرية بواسطة الأعراض الحضارية; ومع قراءة جاك الان ميلر للفترة الحالية ك "حداثة سائلة"[1] وخطواته العملية، بعضها ضمن Zadig، والتي كانت بمثابة تأويل للوضع السياسي- الاجتماعي (خطوات قام بها في جبهات مختلفة بهدف تحرير المحللة الإيرانية ميترا قاديوار، نشاطات قام بتنظيمها كتحذير من إمكانية انتخاب ماري لا فان لرئاسة فرنسا، او بالنسبة لتشريعات بموضوع زواج المثليين في فرنسا).
كتب لاكان في مقالته وظيفة وحقل الكلام واللغة: "من لا يمكنه ان يلتقي في أفقه بذاتية فترته، من الأجدر به اذاً ان يتخلى عنها. اذ كيف له ان يحول كينونته لمحور مسارات حيوات عديدة، ذاك الذي لا يعرف شيئاً عن الجدلية التي تجنده نحو تلك المسارات في حركة رمزية. عليه ان يدرك جيداً الالتواء الذي تشده حقبته نحوه لداخل الخلق المستمر لبابل، وان يدرك وظيفته ككاشف رموز في شجار اللغات"[2]
نحن نضع هذه الفقرة كتذكير الى أن الذاتية هي في الأساس تابعة للحقبة الزمنية. او كما اجاد القول ميجل بسولس في مقابلة أُجرِيت معه: "أينما توجد ذاتية الحقبة.. هناك على المحلل ان يكون"[3] نحن نضع هذه الفقرة كبوصلة للعمل، بوصلة تنتج ضرورة وحاجة ملحة للبحث في أسئلة ملحة في وقتنا هذا.
رؤى هو عامود رأي، فرع لمجلة بولموس، سيستخدم كإطار مفتوح لقراءة وكتابة الوضع الآني، الحضارة والمجتمع في كل مرة من جديد. بالعبرية وبالعربية.
ننوي ان نلتزم بالوتيرة النابضة للتاريخ المكتوب- هذه دعوة لحمل الثقل والادلاء بوجهة نظركم.
اكتبوا لنا: polemosdigital@gmail.com
الحد الأقصى للنصوص التي سيتم نشرها هو بحدود ال 2000 رمز.
طاقم رؤى: كلاوديا ايدان، خلود ثابت صغيّر،كيرن بن هجاي.
[1]تبعاً للفيلسوف زيجموند باومن.
[2]لاكان، ج. (1953) "وظيفة وحقل الكلام واللغة في التحليل النفسي".مخطوطات، الجزء الأول. (ترجمة، ن. باروخ). تل أبيب: رسلينج. 2015، ص 301(العبرية).
[3]مقابلة مع ميجل بسولس، رئيس ال AMP سُجِّلت في تشرين الأول 2014 ل lacandigital.com.
אחים לנשק, עם שירה אטינג, עם קאנט (וסאד)
שירה אטינג, בת 36, אישה, נשואה לאישה, טייסת מסוק קרב במילואים בצה"ל, גיבורה מרכזית של המחאה בישראל נגד הרפורמה המשפטית, חברת תנועת "אחים לנשק", התראיינה ב-17.9 [1] השנה 2023 מאת לסלי סטאל, "60 דקות", ואמרה את המשפט הקנטיאני שלה: "אם אתה רוצה שטייסים יוכלו לטוס, ולירות פצצות וטילים לתוך בתים בידיעה שהם עלולים להרוג ילדים, הם חייבים שיהיה להם את האמון הכי חזק באנשים שמקבלים את ההחלטות האלה".
כמובן, שערורייה גדולה. ומוצדקת לחלוטין, היא, השערורייה, צודקת. גדעון לוי כותב[2]שהיא מייצגת את מיטב השמאל ואת המחאות של קפלן, עם דם ילדים על הידיים. גדעון לוי צודק בחלקו. ארגונים פלסטיניים רואים כאן הוכחה לאכזריות של הכיבוש הישראלי[3]. הם גם צודקים. לאלה שלועגים במרירות למה שמכונה "הדמוקרטיה הישראלית החזקה" יש עוד טיעון. אין כזו. ישראל היא מדינה שלא מכירה דמוקרטיה, מעולם לא הכירה אותה, ותכיר אותה רק כשתפסיק להתקיים. האם הם צודקים?
הם צודקים... באופן קאנטיאני.
קאנט פרסם את הציווי הקטגורי שלו לעולם בשנת 1788, בשיא ההשפעה של שיח המדע על הציוויליזציה. קאנט עשה מאמץ עילאי ו"אצילי ביותר״ (לאקאן)[4] להשיג ניסוח אוניברסלי של אתיקה. "פעל בצורה כזו שעיקרון רצונך תמיד יכול להיות תקף במקביל לעקרון החקיקה האוניברסלית."[5]
כך אומרת שירה אטינג: היא צריכה לסמוך על מי שהיא מקבלת מהם פקודות, היא זקוקה לתמיכה משפטית רחבה ואוניברסלית מספיק. בית המשפט העליון העצמאי, עם המשפט "הכול שפיט" של השופט אהרון ברק (הוא אומר שאף פעם הוא לא אמר את זה[6]), יכול לתת לך את התמיכה הזו.
הבעיה היא שזה גם מה שאומרים מבקריה של שירה אטינג. כולם, בזה אחר זה, מבוססים על עיקרון של חקיקה שיהיה אוניברסלי יותר, מקיף יותר. גדעון לוי כולל את כל השמאל ואת מחאותיו בקפלן בביקורתו. ארגונים פרו-פלסטינים כוללים את עצם קיומה של מדינת ישראל. זה מוכיח שהמדינה הזאת חייבת להפסיק להתקיים. כן, הבעיה של השיח האוניברסלי היא... הקיום. כל שיח אוניברסלי, משמאל או מימין, מסרב כשלעצמו לפגוש בשאלה של הקיום.
ככל שהביקורות על שירה אטינג קיצוניות יותר, כך הן מתקרבות למה שלאקאן יכול לומר: לשיח האצילי והאוניברסלי של קאנט יש את האמת שלו במשפט של סאד, הדורש את הזכות האוניברסלית להתענגות. "צרפתים, עוד מאמץ להיות רפובליקנים[7]". "יש לי הזכות להתענג מחלק מהגוף שלך, כל אחד יכול להגיד לי...".
אוניברסליות מובילה להכחשת הקיום, ומובילה להקרבה ורצח, ואין זה משנה איזה צבע פוליטי תומך בה. שירה אטינג, עם אחים לנשק, אולי אפילו עם התומכים בבית המשפט העליון (מי שכותב את הטקסט הזה, ממ, תומך בבית המשפט העליון, עד כדי ניסיון עתירה נגד ביטול עילת הסבירות) ... קנטיאנים, ולכן ... סדיאנים. מבקריה של שירה... פרו-פלסטינים, קנטיאנים, ולכן כך...סאדיאנים. מה יהיה הדבר הכי פחות מטופש? .." שיח שלא היה…מן הסמבלנט."[8] לכך, יהיה המשך.
[1] https://www.timesofisrael.com/anti-overhaul-protest-leaders-decry-threat-from-inside-israel-on-60-minutes-segment/
[2] https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-09-21/ty-article-opinion/.premium/0000018a-b221-d13d-a98f-fbb57a090000
https://www.haaretz.com/opinion/2023-09-20/ty-article-opinion/.premium/the-perfect-israeli-reservist-from-60-minutes-has-childrens-blood-on-her-hands/0000018a-b3bc-d13d-a98f-fbbda85e0000
[3] https://mondoweiss.net/2023/09/60-minutes-says-israeli-pilots-who-kill-palestinian-children-are-moral-defenders-of-democracy/
[4] ״ אפילו הכי אצילים, של האתיקה המסורתית״ ( תרגום שלי, ממ) Lacan, 24 /6/64 . Séminaire Les quatre concepts fondamentaux de lapsychanalyse. Points, Seuil, 2004.
[5] https://www.hamichlol.org.il/הצו_הקטגורי
[6] https://www.google.com/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=&ved=2ahUKEwjpmtCywruBAxVb2gIHHd8YCgEQwqsBegQIDhAG&url=https%3A%2F%2Fwww.youtube.com%2Fwatch%3Fv%3DKbpA9Nxn7Dg&usg=AOvVaw1k628LQUd1O8qE_3O3xEu-&opi=89978449
[7] https://he.wikipedia.org/wiki/המרקיז_דה_סאד
[8] https://www.babelio.com/livres/Lacan-Le-seminaire-livre-XVIII--Dun-discours-qui-ne-se/187635